<h1>הרוקח סימן תע"ג</h1>
<h2>דף מא.</h2>
בפ' במה אשה יוצאה ובפרק א' דביצה ובפ' חבית שנשבר פריך לרב דאמר כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. מיהו נראה שאין הלכה כרב אלא כסתם כל המשניות. וכן בפ' השוחט (חולין מ"א ע"א) אין שוחטין לתוך הגומא אבל עושה חריץ לגומא ודם שותת לתוך הגומא ובשוק לא יעשה שלא יחקה את המינין. ובפ' א' דמועד קטן (ח' ע"ב) ועושה ארון עם המת בחצר פי' בצנעה. ובכתובות אמרי' בפרק אעפ"י (ס' ע"א) צינור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצנעה ואינו חושש.
<h2>דף צה.</h2>
(כיוצא בו) אין הלכה כרב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור מדקאמר (חולין צ"ה ע"ב) ורב היכי אכיל בישרא ולא אמר היכי אכלינן בישרא, וכן בפ' א' בהכל שוחטין (י"א ע"ב) ור' מאיר חייש למיעוט היכי אכיל בישרא, דלא קיימא לן כוותיה. ובפרק אלו מציאות רבי חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירו לו משום שחיטה כר' חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי דאמר הרי שאבדו לו גדיין ותרנגולין ומצאן שחוטין דשרו. וכן הלכה אם הניח חתיכת בשר ומצאה באותו מקום שהניחה אין חוששין שמא החליפה עורב ומותרות אעפ"י שאין מכירה, ואם הניחה בין הגוים אסורה אם אין לו בה טביעת עין או סימן. וכן כששולחה ביד הנכרי.
